ערבי נחל
ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד לאמר לך מנה את ישראל ויהודה (שמ"ב כד, א), ויש לדקדק דתיבת לאמר מיותר ואין לו ביאור, דתיבת לאמר פירושו תמיד שאמר לו, וכאן לא אמר לו הש"י רק שנתן כך במחשבתו. ויאמר המלך אל יואב שר החיל שוט נא בכל שבטי ישראל ופקדו את העם וידעתי את מספר העם, יש לדקדק, באומרו שוט נא, אין נא אלא לשון בקשה, וכמעט לא מצינו בכל המקרא לדוד מלך ישראל בצוותו איזה דבר לאחד משריו ועבדיו שיצטרך לבקש כי הלא מצות מלך הוא. גם אמר תחלה לשון יחיד שוט נא, ואח"כ ופקדו לשון רבים כאלו אחרים יעשו זאת ע"י יואב. גם אומרו וידעתי את מספר העם מיותר, כי מובן מעצמו כי המונה מונה לידע המספר.
ישמח משה
והנה לפי מ"ש דעת לנבון נקל אם מכר לשנים לזה בית ולזה חצר, תולה למי מכר קודם דמוכר בעין יפה מכר, ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, והבן. והנה לכאורה נתחלק הארץ להעמים קודם שהיו ישראל בעולם, ואם כן אין להם לישראל תו זכות בזה העולם. אך מה בכך שהקליפה קדמה לפרי, מכל מקום מחשבתן של ישראל קדמה לבריאת העולם כאמרם ז"ל (ב"ר א' ד'), וזה היה מחשבתו יתברך שהציב תיכף גבולות עמים למספר בני ישראל, לעשות להם פועל דמיוני שיזכו בשלהם, והבן. וזה מבואר שמשה ע"ה הוכיחן הלא הוא אביך קנך הוא עשך, ואף שבורא הכל, מכל מקום עיקר כונת הבריאה אנחנו היה והם בדרך טפל, ואיך לא נבוש לחטא, ואמר ראיה לזה שאל אביך וגו' בהנחל גוים יצב גבולות עמים וגו', לטעם האמור אף שלא היו בעולם, מכל מקום כי חלק ה' עמו וגו', והם הפרי ועיקר המחשבה וסוף מעשה במחשבה תחלה, והבן. והנה זה היה הריב של יעקב ועשו, כי היו שניהם לוקחים יחד, ואם כן יש פנים לכאן ולכאן בענין הדרך, והבן כי נכון הוא בס"ד. וזה היה כונת יעקב בלקיחת הבכורה, כדי שיתברך קודם בחלקו מפי יצחק כדרך הבכור, ואם כן יהיה בעין יפה, והבן. והנה אופד מאז החלוקה כנ"ל, אך ביד יצחק היה בענין הדרך להרויח או להרחיק זה, והבן. והנה כבר זכה יעקב בברכתו בדרך רחב מאד, אך אמר לעשו שכל זכותו אינו רק משום דרך לטרקלין, ואם כן כאשר תריד, דאז אין תענוג עולם הזה דרך כלל לטרקלין, ממילא ופרק עולו, והבן. והנה מזה יש להבין כל גדולת ישראל שהיה בימי דוד ושלמה וחזקיהו וכדומה ושיהיה במהרה בימינו, היא רק דרך ודריסת הרגל, על אחת כמה וכמה מה הוא במקום החניה בבית האמיתי, והבן. והיינו כאמרם (נדרים נ' ע"ב) אם לעושי רצונו בעולם הזה כך, בעולם הבא על אחת כמה וכמה. ונקדים עוד דמנין אינו נופל רק על מניית סכום חשבון, כמו לך מנה את ישראל (שמואל ב' כד א). אבל מספר נופל על סיפור דברים, כמו (בראשית מ ח-ט) ספרו נא לי, (בראשית מ ט) ויספר שר המשקים את חלומו, וכמוהו הרבה. ונקדים עוד דמגדולת ישראל בעולם הזה, יכול האדם לדבר שהוא דבר המוחש, רק שאין יכול למנות מחמת ריבוי, מה שאין כן מעולם הבא אין הפה יכול לדבר דעין לא ראתה וגו' (ישעיה סד ג', עיין ברכות ל"ד ע"ב). והנה על עפר יעקב, כתב המתרגם דעדקי', ר"ל הפסיעות דהיינו דריסת הרגל. ועל פי זה יובן מה שפירש האלשיך בפסוק (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב, דצדיק אוכל הפירות והרשע הקרן. נ"ל דהוא הטעם דהצדיק הולך בהצלחת עולם הזה לטרקלין, נמצא הוא אצלו רק כדריסת רגל, וזה מגיע לו ואין לנכות, והיינו פירות טפל הנצמח מהעיקר. אבל הרשע שאין הולך בזה לטרקלין, אם כן אין לו זה לדריסת הרגל, ואינו מגיע לו הצלחת עולם הזה, על כן נחשב לו בעד גוף השכר, והבן.